מאמרים אחרונים

שתף בפייסבוק שיתוף בפייסבוק
RSS - מאמריםמאמרים
RSS - פורומיםפורומים
דווח למנהל דיווח למנהל
קישור לעמוד זה קישור לעמוד זה
עוד בקבוצת HT

סרט: היו זמנים במערב

טקס האוסקר מתקרב אלינו בצעדי ענק, האקדמיה אוטוטו מתכנסת, ב-ל.א מכינים את השטיחים האדומים, הפיסולנים מוברשים ואנג'לינה ג'ולי מכינה את המחשוף הנהדר שלה כדי שכולנו נגיד איזה זבל הבראד פיט הזה.
יצא לי לראות לא מזמן את 'היסטוריה של אלימות' המצויין של דייויד קרוננברג שככל הנראה ידבר חזק בטקס ולהערכתי גם יקח קצת זהב הביתה. אבל לא באתי לדבר על הסנטר המרובע של ויגו מורטנסן, שסוף סוף השתחרר מתסביך המלך אראגורן, באתי לדבר על אלימות.
כן אלימות....
אל תדאגו זו לא הולך להיות מאמר של מתרוממים על האלימות בסרטים וכמה שהיא משחיתה את הנוער, באתי לדבר על אלימות מסוג אחר, כזו שכנראה לא נראה כבר בסרטים.
יום אחרי שראיתי את 'היסטוריה' הגיעה אלי ההוצאה המחודשת של אחד הסרטים האלימים, המשובחים והמפוארים (אם היה מקום לעוד סופרלטיבים הייתי כותב) ביותר שנעשו אי פעם, כזו שלידה 'ההיסטוריה' של קרוננברג נראית כמו סרט מצויר של דיסני ושמה אותה בכיס של העודף.
מאסטרפיס של איטלקי שמן מרומא שאם מלאך המוות לא היה מבקר אצלו ב-89 היינו רואים עוד כמה פנינים קולנועים ולא נשארים רק עם הוצאות מחודשות ב-D.V.D.
-----------------------------------------

אחרי שעשה את טרילוגיית הדולרים האלימה והפנטסטית, פנו אולפני פראמונט (1968) לסרג'יו לאונה כדי שיגיע לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, באמריקה.
והוא עשה זאת (שוב).
'היו זמנים במערב' הוא פשוט יצירת ראווה ברוטלית ודיכוטומית שכמובן נכשלה כשלון מחפיר בקופות, אבל למי אכפת. תקראו טוב טוב את מה שאני כותב, 'היו זמנים במערב' הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם. פשוט אקדמיה לקולנוע. מה שמוזר כי 'היו זמנים' אף פעם לא מופיע ברשימות הגבוהות של הסרטים הטובים ביותר.
לאונה גייס את צ'ארלס ברונסון והנרי פונדה וביחד עם ג'ייסון רוברדס נותנים שואו אדיר.
בכתיבת התסריט השתתפו ברנרדו ברטולוצ'י ודריו ארג'נטו. את הצילום (הנפלא) עשה טונינו דלי קולי, שהגיע עם לאונה מסרטים קודמים. ואת המוזיקה כתב, איך לא, אניו מוריקנה. אח אניו, אניו, מה שהוא עושה לסרט, עושה ג'נה ג'יימסון לגברים ולאיברים הנילווים.
ההפקה נדדה בין ספרד לאיטליה וקצת ארה"ב רק כדי להתרסק בקופות ולהפוך לאחד הסרטים הטובים ביותר בהיסטוריה.
-----------------------------------

ג'ם חוזרת לחוות בעלה בעיירה שכוחת אל, שנבנית במקביל להקמת מסילת ברזל שתקשר אותה עם המערב ומגלה שבעלה נרצח באכזריות מכיוון שסירב למכור את אדמתו עבור מסילת הברזל. היא פונה לשני אקדוחנים זרים ומיסתוריים שמגיעים לעיירה כדי שייגנו עליה.

'היו זמנים' הוא איטי וכבד אבל במובן החיובי של המילה, סצינת הפתיחה היא באורך של 15 דקות, כמעט בלי דיבורים ובלי התרחשויות, למעשה זוהי סצינת הכותרות הארוכה ביותר בתולדות הקולנוע, ובכל זאת עדיין תשארו מהופנטים וצמודים למסך.
להבדיל ממערבוני הספגטי הקודמים של לאונה, הסרט לא מתעטר בהמון קרבות אקדחים, אלא מתמקד בגיבוריו, שהם פושעים מלוכלכים ללא שמץ של מוסר שלא נבדלים במאומה מן הנבלים שבסיפור ושיעשו הכל בשביל כמה דולרים.
עוד הבדל מהטרילוגיה הקודמת של לאונה היא דמותה של ג'ם (קלאודיה קארדינלה), שקיבלה עומק יוצא דופן ותפקיד בשרני מאוד שמשפיע על הסרט לא אחת.
----------------------------------

דיברנו על הסרט, בואו נדבר על התוספות ויש הרבה כאלה!
כמעט 100 דקות של תוספות פנטסטיות שמחזירות לראיונות כמעט את כל מי ששרד מההפקה אחרי 35 שנים (סרג'יו סרג'יו איך הלכת לנו?).
המון סיפורים על ההפקה, סיפורים אישיים על לאונה. הצלם דל קולי והתסריטאי ברנרדו ברטולוצ'י מפזרים פשוט פנינים לכל מי שרוצה לדעת איך עושים קולנוע אמיתי. וסודות, המון סודות על משברי ההפקה והקשיים שהערימו האולפנים על לאונה. למשל על כמעט 40 דקות של סרט שהאולפנים פשוט ציוו על לאונה לחתוך. או סיפור ההפקה על לאונה שרצה לעשות סצינת פתיחה עם קלינט איסטווד, אלי וולאך ולי ואן קליף, רק כדי להרוג אותם כמה דקות אח"כ כדי לסמל את סופה של טרילוגיית המערבונים הקודמת.
פשוט תאווה לעיניים.

'היו זמנים במערב' - ONCE UPON A TIME IN THE WEST
ארה"ב- איטליה-ספרד, 1968, 160 דקות.
בימוי - סרג'יו לאונה.
משחק - הנרי פונדה, צ'ארלס ברונסון, ג'ייסון רוברדס, קלאודיה קארדינלה.
דולבי דיגטל ותרגום עברי גם בתוספות עם תמונה וסאונד משופצים טכנית לתוצאה סופית נהדרת.
100 ש"ח למהדורת שני הדיסקים שמגיעים באריזת קרטון וחוברת מגניבים לאללה.
----------------------------------------

מיזגו לעצמכם כוסית של קוניאק איכותי (בעצם תביאו את כל הבקבוק), שימו קובני שמן בפה, תחשיכו את הבית כאילו האיראנים מפציצים אותנו, תשלחו את האשה והילדים להורים שלה, תתרווחו לכם בכורסה ותרשו לסרג'יו לקחת אתכם למחוזות שפשוט לא תרצו לחזור מהם.
ואם לא הבנתם עד עכשיו את השורה התחתונה, פשוט לרוץ לקנות!

אז עם כל הכבוד לקרוננברג (ויש כבוד) את ההיסטוריה האמיתית של האלימות עשה בן אחד וקוראים לו סרג'יו לאונה.
אין מה לעשות, קולנוע כזה כבר לא עושים היום.

נוסף: December 8th 2005
מסקר: CHARLIE D-TOX
דירוג:
כניסות: 5672
שפה:

  

[ חזור לרשימת ההמלצות | הוסף תגובה ]

תקנון / תנאי השימוש באתר צור קשר / contact us כל הזכויות שמורות לקבוצת ht