Catskinner כתב:היו יותר מ 132 פטישים. ה Line printers היו מסוגלים להדפיס שורה בת 132 תווים בבת אחת אבל כל תו היה מטריציה של 4 נקודות לרוחב. מאחורי כל נקודה היה פטיש שהיה "יורה" את הנקודה והדפים היו פשוט עפים מהמדפסת בקצב מסחרר.
...
היה גם זה וגם זה, והאמת, שאני לא בטוח איזה ראיתי בפועל. בטח את שניהם בתקופות שונות.
אתה מדבר על Line matrix printer (ידוע גם כ comb printer) אבל היה גם line chain printer.
מה שהדהים זה באמת לראות את המפלצת בגודל ארון קיר מקיאה דפים ומחסלת יערות. היא גם עשתה הרבה רעש.
אויי אויי אוויייי....מצטער שלא הייתי כאן בשעתיים-שלוש הקודמות.
אז בנושא הכרטיסים:
מהחופש הגדול של שנת 81 הצטרפתי (בגי 16) לצוות של מפעילי המחשב במט"ח. תפקידי היה להזין את הכרטיסים המסומנים (לא מנוקבים!!!) לקורא הכרטיסים, להמתין שהפלט ייצא מהמדפסת (מדפסת שורות, מי שזוכר - לא dot matrix. נכון המדפסת יכלה להדפיס 132 עמודות, אבל הנייר שבו השתמשנו היה צר יותר, ולכן 80 עמודות פלט בלבד), ולהגיש לתלמידים שהמתינו שם.
שכרי היה (גלגול טוף ..... ): על כל שעת עבודה, קיבלתי את הזכות לעבוד על המחשב במשך שעה שלמה!!!!
(לא...אאף אחד באמת לא ספר את שעות המחשב הללו). למדתי שם המון!
אגבת היתה לנו שם גם מדפסת שורה עם סיכות מתוצרת Tektronix.
יכולנו בעזרת פקודות מיוחדות לשלוט על כל סיכה וסיכה. מישהו כתב שם תוכנה קטנה להדפסת משטח תלת-מימדי (רשת בפרספקטיבה).
באחד המשחקים שלי בתוכנה הזו, נהניתי למצוא פונקציה שציירה את הלוגו של האוניברסיטה החינוכית כתבליט על הרשת הזו.
התרשמו מזה כל כך עד שהשתמשו בזה במחלקת הגרפיקה כבסיס לפוסטרים של האו"פ באותה שנה.
עבדתי עם הגרפיקאי על זה, ואני זוכר עד היום את ה copy - and paste שהוא עשה....משמש עם מספריים ודבק!
לפי הוותק שלך עם כרטיסיות הניקוב, עושה רושם שחגגת כבר 70...
האמת שאני ב"גילי המופלג" זוכר רק את הכרטיסיות ממקום העבודה דאז של אימי (האוניברסיטה העברית - כבר הזכרתי במקום אחר בשרשור). כל הענין הטכני שנלווה להן ממש לא זכור לי, כנראה שהדחקתי עקב טראומה...
למזלי, כשהגעתי לתיכון הכרטיסיות כבר יצאו מהאופנה. פסגת התיכנות שהגעתי אליה, היתה למיטב זכרוני כתיבת תוכנית בחמש- שש שורות, שגרמה לשמי לרוץ על גבי המסך הירוק תוך כדי היבהוב. איזה אושר זה היה... כבר דמיינתי איך אני עושה EXIT והופך למליונר...
אנשים תמיד מתפלאים תחילה ורק אחר כך נזכרים שמהפכת המחשבים היא בת פחות מ30 שנה. זה לא שלא היו מחשבים קטנים ואישיים לפני כן אבל זה היה יותר בגדר תחביב או מחשבי קיטים.
הפריצה הגדולה התרחשה רק במחצית השניה של שנות ה 80 ורק ב 1998 העביר הממשל האמריקאי את נושא רישום הדומיינים ל ICAAN. האינטרנט כפי שאנו מכירים אותו הוא בן פחות מ 15 והמחשב האישי בתצורת המוכרת לנו הוא בן פחות מ 25. במהלך השנים האלו חלו כל כך הרבה שינויים שאנחנו כבר לא זוכרים שרק לפני שנים מעטות כונן דיסקטים נחשב לחידוש מהפכני וצג צבעוני היה יותר נדיר ממציאת פוליטיקאי ישר בפרלמנט.
כך שמי שזוכר כרטיסים מנוקבים הוא הרבה פחות טרח ממה שאתם מתארים לעצמכם.
מעצבן אותי כשאומרים "אני ילך, אני יקנה". מעצבן אותי עוד יותר כשכותבים את זה.
Catskinner כתב:אנשים תמיד מתפלאים תחילה ורק אחר כך נזכרים שמהפכת המחשבים היא בת פחות מ30 שנה. זה לא שלא היו מחשבים קטנים ואישיים לפני כן אבל זה היה יותר בגדר תחביב או מחשבי קיטים.
הפריצה הגדולה התרחשה רק במחצית השניה של שנות ה 80 ורק ב 1998 העביר הממשל האמריקאי את נושא רישום הדומיינים ל ICAAN. האינטרנט כפי שאנו מכירים אותו הוא בן פחות מ 15 והמחשב האישי בתצורת המוכרת לנו הוא בן פחות מ 25. במהלך השנים האלו חלו כל כך הרבה שינויים שאנחנו כבר לא זוכרים שרק לפני שנים מעטות כונן דיסקטים נחשב לחידוש מהפכני וצג צבעוני היה יותר נדיר ממציאת פוליטיקאי ישר בפרלמנט.
כך שמי שזוכר כרטיסים מנוקבים הוא הרבה פחות טרח ממה שאתם מתארים לעצמכם.
...
מסתבר שגם אני "תרח" כזה, מפני שכרטיסיות זכורות לי כילד, אבל לא זכור לי ואין לי שום מושג איך בדיוק היו עובדים איתם, למרות שהייתי מבקר די הרבה בחדרי המחשב באוניברסיטה.
הגיל... הגיל...
כרטיסים מנוקבים שלטו בשנית ה70 ואף בהרבה מאוד מקומות נשארו הרבה לתוך שנות ה80.
אנחנו הכותבים כאן על הניסיון איתם היינו בתיכון בשנות ה70.
בני 70, זוכרים מהתיכון את אלביס פרסלי וקליף ריצ'ארד, אבל לא מחשבים. רדיו טרנזיסטור היה הגדג'ט בשבילם
moco כתב:כרטיסים מנוקבים שלטו בשנית ה70 ואף בהרבה מאוד מקומות נשארו הרבה לתוך שנות ה80.
אנחנו הכותבים כאן על הניסיון איתם היינו בתיכון בשנות ה70.
בני 70, זוכרים מהתיכון את אלביס פרסלי וקליף ריצ'ארד, אבל לא מחשבים. רדיו טרנזיסטור היה הגדג'ט בשבילם
...
והסרטים הוקרנו בבית בתצורה כזו - , מקרנה מעאפנה שכל רגע הסרט בורח מהגלגל, והסאונד היחיד ששומעים זה רעש העבודה שלה...
moco כתב:כרטיסים מנוקבים שלטו בשנית ה70 ואף בהרבה מאוד מקומות נשארו הרבה לתוך שנות ה80.
אנחנו הכותבים כאן על הניסיון איתם היינו בתיכון בשנות ה70.
בני 70, זוכרים מהתיכון את אלביס פרסלי וקליף ריצ'ארד, אבל לא מחשבים. רדיו טרנזיסטור היה הגדג'ט בשבילם
...
והסרטים הוקרנו בבית בתצורה כזו - , מקרנה מעאפנה שכל רגע הסרט בורח מהגלגל, והסאונד היחיד ששומעים זה רעש העבודה שלה...
...
וכשהסרט נתקע והתחמם ונמס, התמונה פשוט נזלה על המסך